מאת רותם סגל.
משחק סיום העונה שראינו הערב משמש מראה לעונה שעברה עלינו, גם אם ברוב הזמן שלטנו במשחק בסוף ברגע האמת התאכלס לא היה שם, הפועל שלנו עם עוד הפסד ליגה 0-1 וברכות לאשדודים על הישרדות מרשימה.
שוב הפועל לא עברה את רף 5 האיומים למסגרת, קבוצה שמלך השערים שלה עם 6 כיבושים היא קבוצה עם בעיה קשה בחלק הקידמי, גם הערב הוכח כמה חסר להפועל מחץ וחדות שם.
היה גם רגע אחד משמח הערב, לאחר שמונה חודשים בחוץ אלמוג בוזגלו חזר למגרשים, אלמוג שפתח את העונה הזו בסערה עם שער נגד אחת הקבוצות הטובות באירופה היום (מקום 3 באיטליה) נפצע במשחק הגומלין נגד האיטלקים ונשאר לכולנו רק לתהות איך העונה הזו היתה נראת איתו, שמח שהפציעה מאחוריך אלמוג. מקווה שאת כל מה שפיספסנו ממך העונה נראה בענק בעונה הבאה באדום שחור,
יאללה בוזגלו!
אם את העונה הקודמת כיניתי ״עונת החזרה הביתה״, עונה שבה רבים מבנינו שבו אל חיק האהובה, את העונה הזו אני אכנה ״עונת המשפחה האדומה״, מבחינתי 2 רגעי מפתח בעונה הזו הוכיחו לי כמה גדולה, חמה ומרגשת היא המשפחה האדומה, איך היא יודעת ברגעי האמת לשים את כל המחלוקות בצד ולהתאחד למען המכנה המשותף של כולנו והוא האהבה חסרת הפשרות להפועל חיפה.
הנקודה הראשונה היא המסע הבלתי נשכח לאיטליה, שמה ברחובות מילאנו כל אדום שראית היה הדבר הכי טוב שראית,
שמה ביציע ברג׳יו אמיליה המשפחה האדומה נתנה הצגה,
שמה לא היתה כל מחלוקת,
שמה, היתה רק אהבה אדומה,
של משפחה אדומה.