המשנה מספרת על 7 השנים הרעות שעברו על יוסף, מיד בתום אותן שנים הגיעו 7 השנים הטובות,

הפועל חיפה סגרה 7 משחקים רצופים ללא ניצחון רק כדי לשלוח כמה מאות אדומים שהגיעו לאשדוד הכי מאושרים שאפשר הביתה,

הלוואי שזו היתה יריית הפתיחה לתקופה הטובה המחכה לנו החל מהערב.

המחצית הראשונה התאפיינה בעיקר בגישושים מצד 2 הקבוצות ולא היתה עליונות של קבוצה אחת על השניה, החל מפתיחת המחצית השנייה היתה קבוצה אחת על הדשא, האדומים מהכרמל איימו על השער שוב ושוב וגם החילופים הכניסו אנרגיות, נראה היה שכל חילוף הגיע בדיוק במקום ובזמן והוסיף את האקסטרה הנדרשת לקבוצה ומגיע שאפו גדול לשרון על כך.

הדבר המרכזי עליו לטעמי מגיעות מחמאות לשרון מימר זה שהוא פשוט נתן לכל שחקן לשחק בעמדה שלו ולעשות מה שהוא יודע, בלי ניסויים ובלי המצאות, ראדו היה בהתקפה, מקסים וגל היו 50/50, נס היה החלוץ החופשי, וכשכל אחד עושה את התפקיד שלו דברים נראים הרבה יותר טוב.

כמה עוד אני אדבר על גל אראל, איזו נשמה אדירה יש לבחור הזה, גל הבין מה שהבין גם גבריאל תאמש, החברה של העונה שעברה הם אלו שצריכים לקחת על עצמם יותר אחריות וככה גם החדשים יוכלו להיכנס לעניינים יותר בקלות, הוא למעלה הוא למטה הוא מחלץ כדורים ושוב העבודה הקשה שלו גם מקבלת תגמול בדמות שער עם פנדל מושלם בקור רוח שסגר את המשחק, שאפו גל!